מכתב לאבא

כשמתת אתה
מתתי גם אני אתך
אחרי שעברת לגור בירושלים
העיר נראתה לי כמו בית קברות אחד גדול,
עיר מולדתך הפכה להיות עיר קבורתך
שמחתי לבוא לעיר לבקר אותך
שלא תישאר שם לבד, תחת גושי אבן קרים.
רציתי להיות אתך וככה חייתי, חשבתי שהגורל שלי דומה לשלך
וממש תכף אנחנו ניפגש שוב,
אבל לאלוקים כנראה תכניות אחרות ואני נשארתי פה,
מבחינתי זה היה כמו עונש, להמשיך פה בלעדיך.
כל יום שעבר היה כמו שנה, שבה אני מזדקן
מצמצם ממך את פער השנים,
הייתי כמו מבוגר במנת ילדים, עם צעצוע קטן
אבל עם הבשר והמרירות הלא ברורה הזאת.
כשמתת מתתי מבפנים
כשנולדו לי ילדיי חזרת לחיות בי
ואני משתדל לחיות אותך
סלח לי על כך שלפעמים
אני עדיין מרגיש קצת מת