יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

רבין מת!
אמרו בלי מילים מסכי הטלוויזיה
בפיצרייה ריקה בעיר נידחת.

בדיוק יצאנו מסרט
ונכנסנו לסרט מסוג אחר
סרט אימה

רבין ואני זה סיפור ארוך
אני זוכר שנפגשנו לראשונה בכדורי
אני הייתי סוחב סיגריות מהמכולת
וביחד היינו מעשנים מאחורי התחנה

בכינו ביחד על הכותל
בעצם אני בכיתי
רבין היה קר רוח
רק הדליק עוד סיגריה
וינק אותה כאילו חייו תלויים בה

כשהלבישו אותו במדי אס אס
הוא אמר "עזוב, אלה סתם פושטקים"
אני הייתי אז פושטק
ועזבתי את זה

רציתי להגיד לו שיזהר
רציתי לספר לו שאנשים פה איבדו פרופורציות
את כל מה שרציתי להגיד לו
רציתי להגיד לי

הייתי קיצוני בזמנו
הייתי ילד
בן שש עשרה
מושתן שעבר שטיפות מוח

אני זוכר ביום שאחרי
אני יושב באוטובוס
בדרך לישיבה התיכונית בה למדתי
ברדיו דיברו עליך
ואני חשבתי על הילדים שלך
על הנכדים שלך

על מה בנאדם הולך ובאיזו קלות
ולמי יש מונופול על החכמה ועל הצדק?
ולמי אלוהים נתן את המנדט
לשפוט בני אדם לחיים או למוות?

אני זוכר שאני יושב באוטובוס
ואני בוכה, עליך, עליי
בוכה

אני זוכר את גלויי השמחה
של אנשים שאיבדו צלם
ששכחו מה היא דמוקרטיה
את קדושת החיים
מה הוא הדיבר "לא תרצח"
בלי פרשנויות, בלי סייגים
פשוט לא, ל א  ת ר צ ח !
http://www.amour.co.il/amour-media-author-itayman
כי לפעמים
גם מאחורי דגל קרוע
עוד יפציע אור
עוד יזרח בוקר
של יום חדש!

בחיוך שלך
כול העולם משתקף מולי
ובדמעה שלך
אין מי שיעמוד
בחיבוק שלך
הכול מיטשטש
בכול מילה שלך
היקום הולך וקטן
בשבילך אני הכול
לידך אני כלום
נעלם ונאלם
ובשבילי רק את
אין עולם

יום הולדת 32 בפעם ה 30

מזל טוב!
היום יום ההולדת העברי שלך
חשבת ששכחתי?
שאני אשכח?
אז מה אאחל לך ליום הולדתך?
אשה יפה ואוהבת כבר יש לך
ילדים טובים ומוצלחים, יש
פרנסה טובה והצלחה, גם.
אז מה אאחל לך היום?
חיים! זה מה שחסר לך!
כבר 30 שנה אתה כמעט בן 32
אבל רק כמעט
אתה עדיין יפה
עדיין מוצלח
אתה לא מזדקן
הלוואי והיית מזדקן
מזל טוב אבא
יום הולדת שמח


סופר מן בחלום

ובלילות אני עוד לפעמים חולם
איך אני בא לעזרה
מתעמת עם מטריד או מפגע
חותר אליו למגע
וכשאנחנו במרחק נגיעה
אני מנסה להגיב במכה
ואני לא מסוגל
הידיים כמו ספגטי
ללא יכולת תגובה
ואז נשמע קול ירייה
ואני מרגיש פגיעה
אני מביט בפצע
וגם המפגע
אבל הוא ברגע נרפא
אז אני מניף זרוע
ובמכה אחת מכניע
אני שולח יד קדימה
ונעלם לתוך הרקיע
אה, שכחתי לציין שבחלום אני סופרמן....
אני יודע שאת יודעת
כמה אני מתייחס לאהבה ברצינות
כמה אני מתרגש בקלות
אני יודע שאת יודעת שאני מתרגש בקלות
כשאת אומרת לי "אני אוהבת אותך"
למרות שזאת אהבה אפלטונית
זאת הכי אהבה שיש
ולמרות שלא ראית אותי אף פעם
ראית אותי יותר מפעם
ואני אותך לא ראיתי
אך את לבך אני רואה יום יום
אני קורא אותו עם הקפה
כמו עיתון
המילים שלך מרוות אותי
הסיפורים שלך מחממים אותי מבפנים
כמו קפה מהביל מהמדורה
עם קצת חול על הלשון כשנגמר
עם המתוק וגם המר
משאיר טעם של עוד, של חוויה
טעם של "מה זה היה"?
ואז גם אני אומר
אני אוהב אותך
מלכת המילים
נסיכת הסיפורים
כמה שאת יפה!
מסתובב במדיה
כמו בקליפ של שיר עצוב
ברחובות אפורים ריקים מחיים
מלאים בזעם ובעצב
רחובות קופצים לכביש הסואן
אל מתחת לגלגלי המכוניות הממהרות
הרחובות כבר אינם מסוגלים לשאת
את שנהיה בהם ומעצמם
אז אני מניח על ראשי אוזניות
לא רוצה לשמוע את הקולות
עוצם את עיניי
לא לראות את המראות
אני שומע נשים שרות
נשים חזקות
אך ברחובות שלנו הנשים לא שרות
נשים בוכות על מות הרחובות
העיניים דומעות
ובגרון תקוע גוש
מועקה על מה שקורה
מה שקרה
על יאוש
הירח שלה הוא ירח דם
כמותה הוא מתחבא מאחורי עצמו
לא באמת חשוב ממה 
העיקר להתחבא
ועיניה אדומות כמו ירח דם
היא בוכה על הכול ועל לא כלום
מוחה דמעה המוחה נגד העצב
דמעותיה הן דמעות דם
דם לבה השרוט
הפצוע
את שולחת לי חיבוק וירטואלי
את לא יודעת
שאני עוצם עיניים
מרפה את הגוף
ידיים
פנים
ומרגיש אותך
עוטפת אותי
את כולי
השפתיים טועמות אותך
הידיים חשות את חומך
את רכות גופך
עדינות חיבוקך
ואני מרחף בין צ'אט לחלום
מחבק את המילה
מייחל ליום הבא
לחבק באמת
הייתי מחבק אותך ערב שלם!
את שולחת לי חיבוק וירטואלי
את לא יודעת
שאני עוצם עיניים
מרפה את הגוף
ידיים
פנים
ומרגיש אותך
עוטפת אותי
את כולי
השפתיים טועמות אותך
הידיים חשות את חומך
את רכות גופך
עדינות חיבוקך
ואני מרחף בין צ'אט לחלום
מחבק את המילה
מייחל ליום הבא
לחבק באמת
הייתי מחבק אותך ערב שלם!

30 שנה של אזכרה

פעם ראשונה אחרי 30 שנה
לא עמדנו מול האבן שלך ביום השנה
זה הרגיש כמו כוח עליון שעצר את המכונית בדרך אליך,
באמצע כביש לא ידידותי, בעצם הכביש לא אשם...
אני זוכר שהיינו נוסעים אתך בכביש הזה,
בטנדר מפורק עם מזרנים זרוקים מאחור
או בואן מסידור הרכב, אני עומד מאחוריך
לא מוכן לפספס את הדרך, הכבישים והכפרים
בלב אוכלוסיה קשת יום ולא בדיוק חובבת ישראל.
ואנחנו עוברים בביטחון בדרך לעיר הבירה
עיר ילדותך, עשרה דורות כמעט לפניך שם
ואתה עזבת בעקבות הלב, בעקבות החברות,
ואנחנו חוזרים אליך אבל אתה לא שם
רק אבן הנושאת את שמך, שם אביך ואמך
אבן כמו המוני האבנים הקבורות שם
מלוטשות, בוהקות בשמש.
ואני מתפעל מהנוף הניבט ממקומך,
היית יודע להעריך את הנוף הזה שלך!
את הישן מול החדש, טבע וקידמה,
אבל אתה לא באמת שם.
הרי לא יכולת סתם לשכב שם במשך 30 שנה
מבלי להקים שם איזשהו מפעל, או יזמות אחרת.
בלי לצאת לטייל באיזה מעיין או ואדי.
לא עמדנו מול האבן שלך ביום השנה,
אבנים לא מדברות אליי, רק אתה...

חולם חסר

חלמתי אותך הרבה
אבל אף פעם לא עם כנפיים
כמו שחיית, הכי פשוט
חולצה משובצת עם שרוולים מקופלים עד המרפקים
מכנס ג'ינס שגדול במידה עם קיפוליים ברגל
וסנדלים
אבל אף פעם לא עם כנפיים
רק אני עם כנפיים, כי לך כנפיים כבר לא יעזרו
ולי כנפיים לא יוכלו להזיק.
אני זוכר אותך בתמונות, בהבזקים של סיטואציות,
אני זוכר אותך יפה, עם פאות לחיים ושיער פרוע
אני זוכר אותך סמכותי ואוהב, מחנך ומחבק
יעברו השנים ויהיו לי נכדים ואכפיל את גילך
אבל אתה תמיד תשמור על הפער ממני
כי תמיד תמיד אתה אבא ואני אני
אני שנה חדשה פה
זה נראה כאילו אני תופסת תחת
עם כל הטקסים והסימנים והברכות
אבל זה ממש לא פשוט להיות שנה חדשה
להגיע לעבודה חדשה, בלי שפה
עם טריינינג ועם סבתא שגרה בסלון
הזובור שהשנים הוותיקות עושות לי
ביום כיפור, כאילו שאני איזה מנחוס
כאילו שזה תלוי בי ולא לו"ז קבוע מראש
ועכשיו לעמוד בציפיות, להיות טובה יותר
מקודמתי ופחות טובה מהבאה אחריי
לא למשוך יותר מידי תשומת לב
ואיך לא? עם הבטן הזאת של שנה מעוברת
ואני אפילו לא יודעת מי האבא...
שנת תשג"ל...
שאלתי אותך
איך היה היום הראשון בכיתה א'?
אמרת בסדר
שאלתי אם מצאת חברים חדשים
אמרת שלא
אז עם מי שיחקת בהפסקה? שאלתי עוד
עם עצמי ענית...
אל תדאג אמרתי, עוד יהיו לך הרבה חברים
שאוהבים את אותן סדרות שאתה אוהב
ואת אותם משחקים שאתה משחק
והתפללתי שלא שיקרתי לך.
כשנרדמת אחרי מספר דקות הבנתי
כמה היה לך קשה ופתאום נהיה גם לי קשה
אני מקווה שאתה חולם איך מחר תכבוש
לבבות בכיתה, ממש כמו שכבשת את לבנו
את לבי!
לילה טוב ילד שלי.




בר מצווה לשי

זאת הייתה שבת מאוד סמלית עבורנו
חגגנו השבת בר מצווה לבן אחותי
הוא הנכד הראשון לאמא שלי
ולאבא שלי ז"ל.
בבית כנסת במושב, 
שנבנה ע"ש ולזכר אבא שלי,
אז עומד וקורא הנכד
שנקרא ע"ש שני הסבים שלו
מתוך ספר התורה שכתב הסבא שלי
לזכר אבא שלי וכל זה 30 שנה פחות שבועיים אחרי שאבא נהרג
לא היה בי עצב כשעלו לי דמעות בעיניים
הייתה בי גאווה והתרגשות
תמיד כשאומרים "ואני מאמין שהוא (המת)
נמצא איתנו היום"... אני מגחך
הרי זאת קלישאה שחוקה
אבל היום אבא שלי היה שם
הוא היה בי ובכל מי שנכח במקום
הוא היה שם ולא היה צריך להתאמץ
כדי להרגיש בו.
מזל טוב לשי!
בקרוב אצלנו...
אני רוצה לומר לך
אבל לא יודע איך
אני מביט בך
וכול הגוף מתרגש
המילים שלך יוצאות מתוכי
נכנסות ופוצעות אותי
אני מביט בך ויודע
אם אעצום עיניי
אוכל לחוש
איך אנחנו אותו גוף
את אני בגוף אשה
אני את בגוף חלול
אם היית פה איתי
הייתי מלא
אם היית אני
הייתי שלם

מכתב לאבא

כשמתת אתה
מתתי גם אני אתך
אחרי שעברת לגור בירושלים
העיר נראתה לי כמו בית קברות אחד גדול,
עיר מולדתך הפכה להיות עיר קבורתך
שמחתי לבוא לעיר לבקר אותך
שלא תישאר שם לבד, תחת גושי אבן קרים.
רציתי להיות אתך וככה חייתי, חשבתי שהגורל שלי דומה לשלך
וממש תכף אנחנו ניפגש שוב,
אבל לאלוקים כנראה תכניות אחרות ואני נשארתי פה,
מבחינתי זה היה כמו עונש, להמשיך פה בלעדיך.
כל יום שעבר היה כמו שנה, שבה אני מזדקן
מצמצם ממך את פער השנים,
הייתי כמו מבוגר במנת ילדים, עם צעצוע קטן
אבל עם הבשר והמרירות הלא ברורה הזאת.
כשמתת מתתי מבפנים
כשנולדו לי ילדיי חזרת לחיות בי
ואני משתדל לחיות אותך
סלח לי על כך שלפעמים
אני עדיין מרגיש קצת מת
אני עוטף אותך
בזוג ידיים עייפות
רעבות למגע עורך
טורפות אותך בתיאבון
לא משאירות נקודה מוזנחת
את בשלה אליי
ומיציי ה"קיבה" שלך
מוכנים לעכל אותי
את כולי
אבל עוד קצת
עדיין לא זמן למנה עיקרית
אנחנו עדיין במנות הפתיחה
לפעמים אני חוזר
אל הילד ההוא
זה שהייתי פעם
אני יושב אתו
פותרים יחד שיעורים
אולי באנגלית או בחשבון
אני רוצה לתת לו סיכוי
הזדמנות שווה להינצל
שלא יוותר
שלא ינשור
ואני אומר לו
אל תבחר בדרך הקלה בני
אל תלך אחר חזיונות שווא אני
פעם אני מצליח
פעם פחות
תמיד בסוף אני חוזר לאני שהיום
ויודע שהדרך של אז
הובילה אותי למה שעכשיו
אז ועכשיו קשורים זה בזה כחוט השני
ואני לא מצטער על אז
לא מצטער גם על עכשיו
אולי רק קצת


כשהבן שלי מחפש אותי
וקורא לי "אבא"
אני מבין מה הפסדתי
כשהוא מוצא אותי ואומר לי 
"אבא, איפה היית? התגעגעתי אליך"
אני מבין מה הפסדת
את שרועה לידי
חשופה 
רק שמיכה דקה שמכסה
חלציים ומטה
סורק את גופך
מלמטה למעלה
מלמעלה למטה
רוצה לכתוב אותך
משתוקק לצייר דמותך
אך מה אכתוב שעוד לא כתבתי?
על רכות גופך
מגע עורך
עגלגלות חמוקייך
החום במסתרייך
הטעם על הלשון
בנשיקה על בשרך
על אוזנייך ופיך
על חיוכך
שתי אצבעות 
מלטפות שפתיי
מחפשות סימן שהשארת
מעביר לשון
עדינה, רטובה
טועם אותך עליי
נושך קלות
שפה בשרנית
כמו שאת היית
מביט בראי
ונזכר שאמרת
שפתיי הרכות
נוטפות אהבה
כתות בשל
כמאפה מתוק
כטעם גן עדן
גן העדן שלך
היא תמיד הייתה אומרת
ששמנים הם לא הטעם שלה
אני לא שמן אמרתי לה
אני מלא בדברים טובים
היא הייתה צוחקת ואומרת שזה אותו דבר
שאני רק מכבס מילים
אז נשכבתי על הגב
"בואי תקשיבי" אמרתי לה
היא הניחה את האוזן על הבטן שלי
ושמעה איך בוקעים ממנה שירים
ולא סתם שירים
שירים שמחים
הייתי כמו תיבת נגינה של קרקס
ומאז בכל לילה הייתה מניחה את הראש
על הבטן שלי ונרדמת
לילה אחד נכנס בה השד
באמצע הלילה אני מתעורר
ורואה אותה רוכנת מעליי עם סכין
לא נבהלתי
"מה את עושה?"
שאלתי בקור רוח
"אני חייבת לראות את הטוב שממלא אותך"
היא ענתה
"למה? לא טוב לך איתי?"
"טוב לי אתך, אני פשוט רוצה לראות
מאיפה בא הטוב הזה
וחוץ מזה שאני לא מצליחה לישון
עם המוזיקה"
אמרה ודקרה
כאב חד התמלא לי בחלל הבטן
ונוזל אדום ודביק התחיל לנזול ממני
היא לקחה את האצבע וטעמה
זה היה פטל, מתוק וחם
אחרי הפטל נשפכו ממני סוכריות אם אן אם,
נחשי גומי, לבבות גומי והרבה מרשמלו
"עכשיו את מאמינה?" שאלתי
ותוך כדי סתמתי את החור
עם מסטיק בזוקה שהיה לי במקרה
היא התחילה לבכות ולהתנצל
חיבקתי אותה והצמדתי את הראש שלה לבטן
בדיוק התנגן "אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה"
"אני מצטערת" היא אמרה
"אתה יודע שאני אוהבת אותך מלא!"
"אני יודע" אמרתי וליטפתי לה את הראש
בזמן שפרמדיק חיבר אותי לעירוי של ויטמינצ'יק...

טו' באב

אני נזכר באהבות שלי
בכל האהבות
שאהבתי בחיי
רובן לא ידעו שאהבתי אותן
גם אני לא ידעתי כנראה
שאני אוהב אותן
אני פשוט מאוהב
בלהיות מאוהב
אני פוגש אותן יום יום
כשאני הולך ברחוב
או שוכב לישון
ריח של בושם כשעוברת לידי בחורה
ואני נזכר בה ומתגעגע
ריח של שמפו
המזכיר לי אחרת
נקודות מקום או זמן
שמחברות אותי לאז
שהוא עכשיו
ועכשיו אני כאן
שוכב בערסל
או יושב על ספה
שרוע במיטה
ראשי שמוט
רואה אותך הפוכה
סורקת שיערך
מורחת תמרוקיך
מתיזה או דה פרפיום
שמזכיר לי אותך
להתאהב בך
יום יום מחדש
כמו בהתחלה
כמו בהתחלה
יום האהבה הוא יום הזיכרון לאהבות שלי
יום האהבה הוא יום העצמאות לאהבה שלי
בלילה 
המחשבות הביישניות 
יוצאות לטייל
אך הלילה לא בראשי
אלא של מישהו אחר
המבט הזה שיש לך בעיניים
כשאת מביטה בי
עולם ומלואו
של רוך ואהבה
של יופי ושלווה
הערצה וגעגוע
התאווה בעינייך
והרכות בידייך
הכל עובר במבטך
האם גם את מרגישה כך
כשאני מביט לעברך?

ט' באב

"אתה צם על דבר שקרה לפני 2000 שנה?"
שואלים
"אתה לא חושב שזה מוגזם"?
אני לא צם על מה שקרה אז
אלא על מה שקורה היום
על עוני ופשע
על חוסר צדק משווע
על החלטות רעות שלקחתי
על אנשים שבהם פגעתי
זוהי הזדמנות מבחינתי לחשבון נפש
להיכנס קצת אל עצמי פנימה
לנסות לעשות דברים קצת אחרת
יותר להבין ופחות לפגוע
יותר להכיל ולא לשפוט
אני מקבל על עצמי בכל יום ויום
לא לשפוט אדם ולא להגיע למקומו
לפני שאעביר ביקורת על אחר
אסתכל על הדברים מנקודת מבטו
כך אפחית את השנאה ואגביר את ההבנה
כך אמנע את חורבני האישי
את חורבן האני מאמין שלי
את פה לידי
בין זרועותיי
חש את חומך
את הלמות לבך
אבל את קרה מבפנים
ומתה אצלי בלב
אני מתעכב מול תמונתך
בוחן אותך ארוכות
מכיר אצלך כבר כל פרט
את שערך הגולש
הארוך
בגוון חום בהיר
העיניים החומות
החכמות
המדברות
אני אוהב שאת מרכיבה משקפיים
מראה הספרנית או המורה
אולי מתאים לך
בטוח מתאים לי
השפתיים מלאות
בשרניות
אני מנסה להרגיש את שפתייך
לגעת בהן
לנשוך אותן בעדינות
לאחוז בהן בשפתיי
ולהשמיע קולות מציצה
לטעום אותן
ובינתיים טועם את שלי
עוצם עיניים ומרגיש את שלך
את עוד לא יודעת את זה
אבל את מנשקת מדהים
יום אחד אספר לך...
אהבה זה כואב
כמו כאביי שרירים אחרי אימון
כמו כאב בלחיים אחרי חיוך ממושך
כמו כאב אחרי שהיא נרדמה לך על היד
כמו להישאר ער כי אתה לא רוצה להירדם
רק להמשיך להביט בה
אהבה זה כואב
כמו נעל חדשה שאתם צריכים להתרגל
האחד לשנייה
כמו ליפול מהאופניים ולהתעקש לעלות ולהמשיך לרכוב
כמו שן חדשה שיוצאת לתינוק
אהבה זה כואב
ההתרגשות הזאת לפני שמתראים
והעצב כשנפרדים אפילו לכמה שעות
להתגעגע אליה למרות שהיא נמצאת כאן בזרועותיך
הצביטה הזאת שאתה מקבל בלב כשהיא מתגנדרת ליציאה
והאכזבה שאתם צריכים לצאת ולא יכולים להישאר לאהוב בבית
אהבה זה כואב
וכאב הוא לאו דווקא דבר רע
כשכואב לי אני מרגיש, מרגיש אהבה!


אתמול יריתי באושר
הוא דימם על הרצפה
וחרחר מילים של אושר
"בית, אישה, ילדים, אוטו, היי טק"
אטמתי אוזניים וכמו ילד צעקתי
לה לה לה לה לא שומע אותך
למרות שכן שמעתי
אז דפקתי בו עוד אחת
בשלב הזה הוא נכנס לתנוחה עוברית
וייבב לו בפינה
רק רציתי בטובתך הוא אמר
תגיד למי ששלח אותך
שלא עשו אותי באצבע
וצריך יותר מאושר מתחנגל
בשביל לשכנע אותי להיות מאושר
אמרתי לו
האמת ריחמתי עליו
הוא לא אשם
מאז שאני ילד אני לא מסוגל לראות חיוך
הרי אין בנאדם שבאמת טוב לו
שהחיוך שלו לא נובע מתוך אינטרס
הבטתי שוב לפינה שבה שכב האושר
אבל הוא כבר לא היה שם
בדם הוא כתב על הקיר
"אושר לא מתאים לכל אחד"
סוף סוף מישהו מבין אותי חשבתי
ולרגע קטן עלה לי חיוך בזווית של העין

אני כועס על עצמי
אז אשתוק מול כולם
אני לא אוהב אותי
שונא את מקומי בעולם
לא אוהב להיות לא אהוב
מתנתק מהסביבה
לא רוצה להרגיש דחוי
נכנס מתחת לשמיכה
שם לא יוכלו לפגוע בי
מרכיב אוזניות
שומע מוזיקה שחודרת לתוכי
עושה לי לחייך
עושה לי דמעות
ואני שותק
גומע את המילים
אי שם מחפש מנוחה
בין הצלילים
מחפש השראה
אני נרדם
מפליג בחלומות
על היותי חי
על עזבוני "אחרי מות"
האם אותיר חלל
האם תישאר מזכרת
האם יגידו עליי דברי אמת
האם יהיה אחרת
ובבוקר אקום
ליום חדש אופטימי
אך עדיין לא אוהב אותי
עדיין כועס
לומד לחיות איתי
אך גם בלעדיי