Follow by Email

יום ראשון, 5 ביולי 2015

אני רואה לך בעיניים
עומק וצער וחמלה
אני רואה לך בשפתיים
עונג ורכות ותשוקה
אני רואה לך בפנים
ימים ולילות ושנים
ובלי מילים את צועקת
ובקול רם את לוחשת
וללא תנועה את מחבקת
וחסרת דופק את נושמת
בלבי
יום סגרירי
גשם יורד בתוכי
וקר ובודד
ואת תבואי
ותאירי מבעד
לשברי העננים
ועם מטריות קטנות
כמו של קוקטייל
תגני על לבי
תייבשי אותו מבחוץ
תרטיבי אותו בדמעות
מבפנים
על הגב שוכב
תחת מאוורר תקרה שמסתובב
סופר לו הקפות
אומר לו
או לי
עוד קצת ותשבור שיא
שיא של שעמום
שיא של בדידות
על הקרשים אני מוטל
במוטל מהוה
באותו חדר בו אהבנו
אי אז
לפני כך וכך
עוד קצת אני בוהה במאוורר
שמקיף בקצב את ראשי
רוצה להושיט ידי
ללגום עוד מוות מהבקבוק
אך אני כבר מת כל כך
ידי עוברת דרכו
אני מביט ברצפה
עוד קצת
אני אומר לבקבוק
שמסתובב בקצב שראשי
עוד רגע ותשבור שיא
עיניי נעצמות כעת
ללא שליטה
ללא רצון
אני בדרך אליה
אל האבדון
מתוך השיממון
מתוך הכלום
והיא מקבילה לי
באיזשהו יקום
מצמיד קנה לרקה
מקבילים הרי לא יפגשו
עד שאחד מהם יסטה
מקווה רק
שזה יהיה לכיוונה
כמה רציתי לכתוב כמותו
כמותה
נקי
מסודר
לא אימפולסיבי
מהראש לדף לפיד בפייס
לשבת ולהרהר במילים
במשפטים
לא לשלוף שיר אחרי דקה בשירותים
לבחור לי דרך
סגנון
משהו שיכול לשבת בתוך ספר
על מדף
בסלון
עם חותמת אישית שלי
שיזכרו אותי
גם אחרי
מותי
שיגידו אנשים
נשמע לי מוכר השיר
אני חושב שאת הכותב
אני מכיר
איתי מן הוא לא
רומנטיקן
הוא משורר
בעל אמירה
הוא לא כותב
שירים
הוא אומר
שירה
*משאלה
"שבת שלום מותק"
הוא אמר לה
אבל התכוון להגיד
"אני אוהב אותך"
"שבת שלום יקירתי"
הוא אמר לה
אך התכוון לומר
"לא ראיתי בחיי יופי שכזה
הייתי רוצה לקום כל בוקר לצידך"
"שבת שלום מותק"
הוא רצה להגיד לה
אבל כל מה שיצא לו זאת
נשיקה קצרה על הלחי
ואחת ארוכה על הפה
כי כשהוא לידה
הוא נותר ללא מילים
רצנו יחד אל הירח
כי הוא מלא
מלא בעצמו
מלא בנו
דיברנו כל הדרך
כמו פעם
על פעם טוב
ועל פעם רע
הגעתי הביתה
שיכור מאלכוהול וממך
אל האחת
שלי
רק שלי
והתפרקתי לידה
שקעתי בשינה
טבעתי במיטה
ללילה קצר
קצר מידי
בבוקר חמרמורת
עם פטישים ותופים בראש
הולך מהאחת
כחולה ירח
מבכה את יום האתמול
מתגעגע ליום מחר
העצב הוא חבר
לא אויב
העצב בא לבקר
כשאני בודד
שותה איתי כוסית
מזיל איתי דמעה
מעשנים בקטנה
כשהעצב שיכור
מדמעות ומיין
אני אומר לו
"לך הביתה
נהיה לי שמח בינתיים"
וכשהוא הולך
אני נשאר לבד
ומגיע לי עצב אחר
למלא אחריו את החסר
בואי
תהי לי נחל
ובו אדוג לי אהבה
וממך אשתה לרוות את צימאוני
בואי
תהי לי שדה
ובו אזרע מחשבותיי
וממך אקצור את שיריי
בואי
תהי לי
ובך אמצא את כל שחסר בי
ובך אטע את תקוותיי
אותי
נפגשנו בפאב
היא הגיעה עם חברה
אני עם חבר
זאת הייתה אהבה ממבט ראשון
לגמתי מהכוסית וניגשתי אליה
התקרבתי ורכנתי לאוזנה
"ראיתי אותך מהפינה והתאהבתי ברגע
מה את אומרת שנחליף נוזלים?"
לחשתי לה בחוצפה מופגנת
היא הנהנה בראשה
בידה הסיטה שיערה
עצמה עיניה וכיווצה שפתיה
מוכנה לקראתי
התקרבתי אליה חזרה
הושטתי ידי
הנחתי את כוסית הארק שלי על הבר
ולקחתי את הוויסקי שלה
"לחיים" אמרתי לה...
בתקופה האחרונה
יש לי תחושה מוזרה
אני לא מצליח להסביר את זה
כל מחשבה שיש לי הופכת למציאות
אבל מציאות לא שלי
כאילו מישהו נכנס לי לראש
וגונב לי מחשבות
וזה נמצא בכל מקום
הלכתי למכולת לקנות חלב
והוא לקח את האחרון רגע לפניי
הציע חברות לבחורה שאני אוהב
וקנה את האוטו שראיתי ביד 2
אזרתי אומץ והלכתי לדבר אתו
שאלתי אותו למה הוא עושה את זה?
אתה לא מבין שאתה מוחק אותי?
אז הוא ענה שהוא מצטער
אבל יש לי ראש יצירתי
וחשיבה מעניינת וכל רעיון שלי הוא מבריק
כך שהוא לא יכול להתעלם ממנו
חכה חכה אמרתי לו!
באותו ערב נכנסתי לדיכאון
הטבעתי את עצמי לדעת באלכוהול
וברגע של חולשה
חשבתי לתקוע כדור בראש
ולהשתחרר מהכול
באותו רגע נשמעה ירייה
ואין לי בכלל אקדח...
יום שישי בבוקר
כמו בכל שישי
אנחנו נפגשים
ליד הדלת הווירטואלית
שנפתחת ואת מופיעה
השמש העולה מאירה אותך
כמו צללית של מלאך
קצוות תלתלייך כמו חוטי זהב
את חוזרת מבילוי לילי
אני יוצא לעבודה
נודף ממך ריח של אלכוהול
ריח של עייפות אחרי לילה לבן
אני מתקרב ונושק לך במצח
נשיקה של משחת שיניים
וקורי שינה
את כותבת סטטוס לילה
אני סטטוס בוקר טוב
את כמו הבת שלי עכשיו
אני רק שמח שחזרת
הייתי שם אותך בתוך ויטרינה
"אלא לראותך בלבד"
בינתיים את תמשיכי לבלות
בערביי שישי
ואני אתהפך במיטה
אחלום עלייך מאחורי קיר זכוכית
יפה, טהורה ובלתי פגיעה
שבת שלום!
מקננת התחושה
שאני לא בטוח מהי
לא חם לי
לא קר לי
מגרד לי בכל מקום
ובשום מקום
מסתובב בפנים חתומות
אולי עצוב לי
אולי שמח
אני אוהב
אני שונא
כועס או פגוע
מגביר את הווליום ברדיו
ושיר אחד
שמחבר אותי בדיוק לנקודה
כשהדמעות מתחילות
אני פשוט מתגעגע
מתגעגע למחר
להיות אחרי
שתעבור כבר
ההרגשה הזו של היום
להיות מחר
ולשכוח איך הרגשתי אתמול
כמו שקורה אחת לתקופה
גם היום הוא בא לבקר
הציץ בחלון, חיפש אותי במטבח
אך אני ידעתי שיגיע
והתחבאתי במקלחת
המים הרותחים שרפו לי את הגב
עד שיצאו שלפוחיות קטנות
האדים כיסו את חדר האמבטיה
לא ניתן היה לראות
דבר הרחוק יותר ממרחק העיניים מהאף
לתומי חשבתי שהוא לא יתעקש
שלא יתאמץ ויוותר לי
חשבתי שירצה לאכול
ישתה איזו כוסית וויסקי
וישכח לשם מה הגיע
חשבתי שיפחד להיכנס לענן
אך הריק השיג אותי
אכל את תוכי
והשאיר אותי חליפה
השאיר אותי חלול
מתפשטת על הפיד
בטקסטים חושפניים
בסיפורים פולשניים
ואולי זה רק הראש
או אולי רק הדף
שנראה עירום
מול המילים שלך
וזה יפה בעיניי
האהבה היא כמו כאב בצד
כדי שייחלש הכאב
עצור לרגע
קח נשימה עמוקה
והירגע
עיניים נפגשות
כך סתם באמצע החיים
מביט בך ורואה
בחורה רגילה
פשוטה
לא מטופחת
לא מסודרת
שיער שאסוף ברישול
כתמי שמש על הפנים
קמטים שאספת עם השנים
קמטיי דאגה
קמטיי צחוק
בטח עברת הרבה
אני חושב לעצמי
בג'ינס וטישרט
עם קוקו וכפכפיי אצבע
ראיתי את יופייך
מבצבץ וזורח
מבעד לכסות
מבעד להגנה
כמו עיניים כחולות
גדולות
מבעד לבורקה
באותו רגע
היית הבחורה
הכי יפה בעולם
בחורה
שבמבט הורגת
ובמבט מחייה
יושב לידך
על המיטה
מלטף את ראשך
את פנייך
השמיכה הכבדה 
מכסה את גופך העירום
איני צריך לראות
איני צריך לגעת
דרך עינייך אני רואה
קורא לך במחשבות
כמה את כמהה אליי
כמה גופך חם ומזמין
שיפוליי בטנך
חמוקיי ירכייך
ישבנך הקפוץ
רעב למגע ידיי
עוד מעט אהובתי
עוד קצת מחמד לבי
אשוב מן השדה
ואבוא אלייך
עייף ומיוזע
לעוד לילה אתך
כי לילה בלעדייך
הוא לילה מבוזבז
יום שישי
שבת כבר בדלת
ואז את מופיעה
עם המילים שלך
כמו חלה ארוזה בשקית
פותח את ההודעה
וריח של שבת
מתפשט לי בגוף
"שבת שלום"
את כותבת
"שבת שלום יקרה" אני משיב
אך מה שאני באמת רוצה להגיד
כמה חבל שאת רחוקה
שלא תברכי לידי על הנרות
ואחר כך תתני לי נשיקה
אחת על הלחי
חמה
רטובה
ואני אבצע חלה מתוקה
נגיד שבת שלום
וכל אחד ילך לדרכו
עד לשבת הבאה
אז שבת שלום יקרה!
מלטף אותה במילים
מילים יפות
מילים רכות
מילים טובות
מילים מנחמות
אבל לה זה לא מספיק
היא רוצה שאשרוט אותה
במילים שפוצעות
מילים בועטות
מילים גסות
מילים רעות
היא יודעת
שאיני מכיר
מילים שכאלה
היא יודעת
שלא אפגע בה
גם במחיר
שאפגע בי
כתבתי לך מכתב
מכתב נאצה
רציתי להסביר לך
למה אני שונא אותך!
יש לך צחוק מתגלגל ודבילי
את עושה פרצופים בלי לשים לב
מדברת בשנתך
ואת עושה קולות
כשאת נהנית מאוכל
את מלקקת את האצבעות
לאחר שסיימת לאכול
ואת משחקת כל הזמן בשער (שלי)
וכל מה שכתוב למעלה
זה למה אני אוהב אותך
אני שונא אותך
בגלל איך שאת גורמת לי
להרגיש כלפייך
הים עושה לי עצוב
אמרתי לאשה היפה שפגשתי שם
על הספסל שעל המזח
אני בא לים
רק כדי להתמודד עם הפחדים שלי
ולבכות
המעמקים האין סופיים
החיים האכזריים שבמצולות
האופק הבלתי נגמר
גלים שמתים ונסחפים לחוף
אני מביט בים ונצבט לי הלב
כמה חיים הוא לקח
בחלומות שלי אני צולל
מגיע לקרקעית
והאוויר נגמר לי
ואני מנסה לעלות מעל פני הים
להחזיק את הראש מעל המים
אבל לא מצליח
אני עולה ועולה
והעומק לא נגמר
קרניי השמש נשברות על המים
האור לא מגיע אליי
ואני מבין שאני מת
אז אני מתעורר
ומת לעוד יום אחד...
רוצה תפוח?
שאלה האישה היפה על הספסל...
וזה נדמה
כאילו הכול כבר נאמר
לא נשארו עוד מילים
שלא השתמשתי בהן
וכל טקסט
מרגיש כמו דה ז'ה וו
עייף ממחשבות
מצמיד אקדח לרקה
ועושה ריסטארט
ובחלומי
אני שוכב על החול
נתזים של מלח ניתזים עליי
עת הגלים מתרסקים על החוף
ואת מולי
חוצצת ביני ובין הירח
לבושת גלביה
ותחתיה רק עור ותוויי גוף
רוקדת מולי ריקוד לירח
ואור הירח משקף אותך מתוך הגלביה
אני מרגיש אותך עכשיו
ממולל בין ידיי את הבד הדקיק
משרטט את גופך
מריח אותך
את הבד
את הים
את המלח
את הירח
דיברנו שעות
עלייך ועליי
על יחסים
ועל בכלל
כשנפרדנו
שלחתי לך לב
ואת שלחת לי חיוך
"למה ככה" שאלתי
"כי לבי שייך לאחר" ענית
"גם לבי שייך לאחרת" אמרתי
"אבל הוא עדיין פועם אצלי בחזה
ולא אצלה בכספת" הוספתי
 snd
שוכבים על מרבד
עשוי פרחי בר
מביטים בעננים
הנעים מעלינו
כאילו ממהרים למקום אחר
טוב יותר
אני מביט בך וחושב
איפה היית עד היום?
אני מביט בך וחושב
איך עברו חיי בלעדייך עד כה?
זה עצוב אני אומר
מה עצוב? את שואלת
העננים הם כמונו אמרתי
מקשטים את הרקיע
וכשיעברו כולם
יישאר רק כחול של שמיים
ואולי אלה אנחנו שנעים
והעננים מביטים בנו
וממתינים שנשאיר להם
שמים ירוקים
זרועים בפרחים
כשהייתה ילדה
אמה אמרה לה שבכל פעם
כשתרצה שישתנה המצב
שתעצום עיניים ותבקש את שתרצה
כשתפקח את העיניים שוב
הכל יהיה שונה
וכך היה בכל פעם
כשהייתה ממתינה שתתפנה הנדנדה
עצמה עיניה וכשפקחה אותן הגיע תורה
בארוחות משפחתיות אוכל שלא אהבה
היה נעלם, הכלב שלה היה מעלים אותו ברגע
כשלא הסתכלה
או בנשיקה הראשונה, עת עצמה את עיניה
וידעה שזו טעות,
עוד לפני שפקחה אותן הוא נעלם
ואז הגיע זה שלקח לה את התמימות
קרע ממנה את הילדות
והיא עצמה את העיניים חזק חזק
עד שהוא גמר וכשהיא פקחה אותן
היא ראתה עולם אחר לגמרי
רע הרבה יותר
היא הלכה להתקלח, לשטוף אותו מעליה
ולאחר מכן תלתה את עצמה לייבוש
היא עצמה את עיניה עד שהכול יעבור
והן נשארו עצומות
כי ככה היא רצתה להישאר
שקטה שקטה
ושלווה לעולם
מחשבות בריצה
מובילות אותי למקרר
אני חולם על בקבוק קינלי 
שיושב שם מחכה לי
לא! אני חושב
יש אבטיח!
ואולי בירה קרה?
מגיע הביתה
השעה שמונה בבוקר
פורץ בסערה דרך דלת הכניסה
ופותח את המקרר
לוגם מהקינלי
והאבטיח קורץ לי מהצד
אני מניף אותו אל השיש
פורס אותו בגסות
ומניח את הקערה
עם האבטיח הפרוס
על השולחן בסלון
מהמקרר אני שומע קריאות מצוקה
אני שולף את הבירה מדלת המקרר
פוקק את הבקבוק
ושולק חציו בלגימה אחת
אחחחח זה עונג שבת!
כשאת איתי
אני נרגש
מקשקש בלי הרף
ואותך זה מרחיק
אז את מניחה לי
אצבע רכה על השפתיים
ששששש את לוחשת
ומעבירה אותי ל"מצב טיסה"
בראשי רצות תמונות
שלנו
טסים למקומות אקזוטיים
מקומות חמים
שבהם אין צורך
או חובה לבגדים
שוכבים על חוף טרופי
עם קוקטייל מעוטר במטרייה
הרבה עור ומעט בד
ככה טבעי
כמו שעכשיו
ריח גופך על הכרית
לא ריח של בושם או שמפו
ריח שלך
מיני וחושני
כזה שעושה להתגעגע
אודם על גביע היין
מזכרת משפתייך
החושניות
הודעה במכשיר
עם אייקון צבוע אדום
שאומר שגם את
מתגעגעת
אולי קצת
לקחתי עיפרון
וציירתי אותך
ככה יפה
כמו שזכרתי
לקחתי צבעים
וצבעתי אותך
בצבעים שמחים
ואז קודרים
ככה עצוב
כמו שהיינו
לקחתי גפרור
ושרפתי את הציור
כמו שמרגיש עכשיו
ככה שורף
נשיקה על המצח
ואת שלי
מריח את השער שעל ראשך
מרגיש בשפתיי על מצחך
את קמטיי דאגתך
טועם עם הלשון
את דמעותייך
מדגדג עם הזקנקן את אפך
ואת מתמסרת לי
ניסיתי להתנתק
להתמקד בעיקר
להתעלם מהתפל
הראש התרוקן
מהסחות ומהשראות
לא זיהיתי את עצמי
הייתי זר לי
במירוץ אחר השקט
מצאתי דממה
דממה רועשת
דממה רועמת
ושוב חזרתי לאותה נקודה
כתיבה היא היעוד
שירה היא הנפש
והנפש שרה לי
הנפש מתחננת אליי
אל תהרוג אותי
תחוס עליי
עליך
מנעימה אתו את זמנך
נושמת אותו לקרבך
צריכה לחשוב יותר אנוכי
את אומרת "הוא הפנים אשר בתוכי"
והוא קרוע בין שתי אהבות
בינך לבינה לבינו
משולש אהבים
ורק את יודעת סודו
ואת אומרת לו
"אתה צריך לחתוך ואני מוותרת
להיות אתה ולא עם אחרת
לך אליה ולא אליי
לא להיות איתי פה בחשאי"
את קוראת לו במחשבות
על בנים ובנות
על פנטזיות הזויות
והוא אבוד וראשו הלום
חושש וחולם, מבולבל
ושוב את אומרת
"אתה רוצה משהו אחר, טוב
אז אתה צריך לקום, לעזוב
להיות איתה קרוב
ואל תבוא אליי
להיות איתי בחשאי"
ועכשיו אתה
אבוד במחשבות
והיא לא נותנת לך תשובות
ואומרת
"אתה מחפש משהו שונה
לא קשר מזדמן ורפה
אז לך אליה
ואל תבוא אליי
להיות איתי בחשאי"....
האהבה היא שריר
אם נאמן אותו
יגדל
אם נזניח
יתנוון
האהבה היא שיר
ואותו/ה אני כותב
בכל יום מחדש
האהבה היא קיר
אפשר להיכנס בה
ישר עם הראש
או ללכת מסביב
ולהיכנס דרך דלת
הדלת ללב
ללב שלך
ללב שלי
האימונים לשריר שלנו
מלאי השראה
לכתוב את שירינו
פותחים בי צוהר
להיכנס דרכו
אל לבך
ולא אל קירך
מזל טוב אהבה שלי 
— עם ‏‎Dikla Man‎‏.
השתנית אמרת
אתה לא אותו האיש 
ונכנסת לי שוב ללב
עברת בין החדרים
חדרי הלב
חיפשת אותי
זה שזכרת
זה שהכרת
ומצאת בהם
בחדרי לבי
מוטלות על מיטות
שאריות של אהבה
פיסות של יחסים
צלקות של זוגיות
כאב


וביום השביעי
יום שבתון הוא לי
חושך ותוהו ובוהו
רק רוח אלוהים ואני
ריחפנו על פני תהום
רק חושך בקצה המנהרה
אנשים שמתים פגשנו בדרכי
מתיי האהובים, שמחתי!
שמחתי שפגשתי אותם
שמחתי שמתתי אתם
הרמנו כוסות והשקנו זכוכיות
"צ'ירז" אמרתי
"קליר" אמרו כולם בקול עמום
"צ'ירז" חזרתי ואמרתי ומבט קפוא על פני
"קליר" נשמע קולם חזק ורם
מכת חשמל פילחה את החושך
מכת מוות החזירה אותי לחיים
"צ'ירז" אמרתי והשקתי זכוכיות
רגע לפני ששקעתי שוב לתוך עצמי
אחרי מריבה קולנית
את עומדת מולי
והאור מפיל אותך עליי כצללית
את מביטה לי באדום של העיניים
וקוראת אותי כמו ספר פתוח
את מכירה אותי לא מאתמול
ויודעת שבשביל חיבוק עכשיו
הייתי נותן את הכל
את משתהה עוד רגע
נותנת לי לגווע מתחנן למגע
אני מושיט יד
רוצה למשוך אותך אליי
את עושה צעד
ועכשיו את ממש מעליי
אני יושב על קצה המיטה
ואת עומדת צמודה
מצמיד ראשי לחזך
מקשיב להלמות לבך
אני יכול להתמכר אלייך
לרכות עורך
וכמו תינוק רך וענוג
לינוק ממך
ואחרי שאסיים
ובגופי יתפשט חום
לשקוע אל גופך
להירדם ולחלום
על עולם בלי דאגות
על עננים ושמיכות רכות
על גוף לגוף
על שיערך המתולתל
על עינייך הבהירות
על צחוקך המושלם
על שינה עד מאוחר בשבת
אבל יש לי את כל זה במציאות
אז יאללה בואי
שינה (ועוד) בשבת תענוג!
"האמונה"
"אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר לה
והוביל אותה לכיוון הסלון
"שיחת יחסינו לאן?" היא שאלה בגיחוך
"שיחת יחסינו האם בכלל..."
הוא ענה בפנים קפואות
היא קרסה עכשיו על הכורסה הכחולה
עליה בילתה בחודשים האחרונים לא מעט
והנה היא יושבת על הכורסה
בחלוק ורוד עם צווארון פרוותי
ושיערות ברגליים שסובלות מהזנחה
כי היא הרגישה שכבר אין בשביל מי
ובשביל מה להתאמץ
"אז מה רצית להגיד"? ניסתה להאיץ בו...
"אין דרך קלה להגיד את זה,
אז אני פשוט אגיד, אני בוגד בך
בוגד בנו, בגוף שלי ובך, האמונה שלי"...
היא לא הנידה עפעף
היא כבר ידעה, הוא לא חידש לה דבר.
"אז מה אתה רוצה ממני"? היא שאלה
"אני רוצה אותך חזרה" הוא אמר
"טוב, לפחות עוד לא אבדה תקוותינו,
אז יש סיכוי לתיקון" אמרה...
הוא השפיל מבט,
רק לא להביט לה בעיניים
"מה? איבדת את התקווה?" היא צעקה
"מצטער" הוא לחש מתחת לשפם
"היא ברחה לי באמצע האימון אתמול,
בעלייה הצטרפה לבחור
שלא איבד אותה לרגע
"אני מוכן להלחם עלייך,
לא, אני אלחם עלייך"!
הוא אמר וזקף את ראשו לרגע
"אני צריכה לחשוב על זה" אמרה
והם ישבו ושתקו שם
וישבו
ושתקו
על אותה ספה שבה היה מעביר את הזמן
בצפייה בטלוויזיה והיא הייתה קוראת לו
"אתה איתי"? הייתה שואלת
"אני אתך" היה אומר ופוזל לטלוויזיה
והיא הייתה מכבה אותה בהפגנתיות
אז הוא היה חוטף ממנה את השלט
ותוך כדי שהיה עונה לה על השאלה
היה מדליק את הטלוויזיה בשנית.
והם עדיין שותקים
ככה כמעט שעתיים
"אני רעבה" היא אמרה פתאום
"מה יש לאכול?" שאלה
"נשאר לי קצת מצפון" הוא אמר
והיא התחילה לכרסם לו במצפון
כשסיימה ניסתה להחריש
אבל ברח לה גרעפס
היא ניגבה את הפה
"ת'שמע" היא אמרה
בזמן שניסתה להוציא עם הלשון
שאריות של מצפון שנתקעו בחור בשן
שהיא מציקה לו עליו כבר איזה חצי שנה
רק שייקח אותה לרופא השיניים
"אני נותנת לך צ'אנס" אמרה
"אבל אתה חייב להוכיח את עצמך
אנחנו כל ערב נשב על הביצועים שלך
ונבחן אם עמדת בתכנית האימונים
או שנשארת אותו עצלן רופס שנוחר על הספה"...
אז הוא יצא לרוץ...
אני שוב בתוך חלום
אבל הפעם אני ער
אני באמצע הלוויה
אני עוצם עיניים ורואה בבירור
איך אני עף לשמים 
כמו טיל קרקע אוויר
אני כמו קופץ ראש לשמים
נכנס אל בין העננים
ומחפש את הנשמה הנכונה
להוריד אותה אליי חזרה
כי אולי עדיין לא מאוחר לה
כי אולי אוכל להחזיר נשמתה בחמלה
נקישת רגבי האדמה
הנופלים על הארון
מעירים אותי מההזיה
בכי וצעקות שבר מעירים אותי
לחלום בלהה
ואני פוקח עיניים שרטובות עכשיו
המון אדם עומד לידי
ולמה אתה דומע?
אני רואה את השאלה על פניהם...
אני דומע על סבל שהיה ונגמר
ועל צער שרק מתחיל
על חיים שנגדעו
ועל אלה שבכאב ימשיכו
על הגעגוע ועל הדמעה
ובעיקר אני דומע עליי
אני רואה אותי 
אבל דרך העיניים שלך
אני רואה אותי
ולא מבין אותך
את לא צריכה להיות איתי
אלא עם מישהו אחר
את צריכה להיות את
ולא מי שאני אומר
קראי לדרור
פרשי כנפיים
זה לא אני אומר
אלה העיניים
את על מטוס
ואני ממריא אתך
בחששות אני חושש אתך
את רצה רחוק ואני
מתנשם ומתאמץ
מתעקש ונלחם
מניף ידיים אל על בקו הסיום
ודומע רגע אחרי
והכל אתך
כי אני מרגיש אותך
גם ממרחק
תמיד אתך!
את שולפת מצלמה
"צ'יזזזז, תחייך" את אומרת
על פני לא זז שריר 
את מורידה את המצלמה
מתקרבת אליי ולוחשת
"תחייך"
דמעה זולגת מעיני
הנמסה למולך
עכשיו את יודעת
משהו מת בתוכי
ודמעה של הזדהות
זולגת מעינך