Follow by Email

יום שבת, 22 בנובמבר 2014

הגשם מתופף על אדן החלון
והרוח שורקת דרך התריס
הפתוח/סגור כסורג
אני במטבח
מכין שתי כוסות קקאו על כירה
מהחלון הפתוח נכנסת צינה
שהרוח הקלילה הביאה עמה
היא מלטפת אותי
את פלג גופי העליון, החשוף
ועורי הופך חידודין חידודין
אני עוצם עיניי ונותן לקרירות
לעטוף אותי
ויודע שזה נגמר
הקיץ עבר
וכמו הפקעות
שממתינות שיסתיים החום הגדול
כדי להתעורר ולפרוח
כך גם אני
תקופת הפריחה שלי הגיעה
והיא עכשיו...
ביום שמתת הכל נשאר כשהיה
אנשים המשיכו למהר ברחוב
הנהגים צפצפו וקיללו
איש את חברו
הרוכלים בשוק שיקרו
על מרכולתם
הכלבים זיהמו את המדרכות
ואפילו השמש העזה לזרוח
כאילו שלא שמח פה מספיק...
רק אני הסתובבתי כסהרורי
מביט באנשים השמחים
ולא הבנתי איך הם ממשיכים
כאילו שאת עוד פה
מטיילת בעולם הזה
שלא ראוי לך...
כל כך רציתי
לעמוד באמצע הכביש ולצעוק
"יא בני זונות, תתביישו"
אבל התביישתי
שגם אני לא ראוי לך...
יושב על ספסל ציבורי
וצופה בחיי חולפים לנגד עיניי
כמו בסרט אוטוביוגרפי
התינוק בעגלה שמיילל מרעב
או איזו שטות תינוקית אחרת
ילד שמתגלש במגלשה
ומנגב נזלת בשרוול
הנער שרוכב על אופניים
עם תספורת מזעזעת
ומכנס של למות
אני שעכשיו על הספסל
מביט בעצמי שמביט בעצמי ...
והזקן שיושב לידי
שמחזיק את החזה ומתפתל
אני לא רוצה לסיים כמוהו
בודד וערירי
בלי אף אחד שיעזור
כשהלב שלו מותקף
אז קמתי והלכתי...
את יושבת מולו
בוהה
משתדלת שלא יבחין
כמו ילדה מאוהבת
את מצלמת אותו בלי שידע
ושולחת לי את התמונה
"תראה איזה חתיך,
חולה עליו"
ואני מחייך
שמח בשבילכם
אבל גם בשבילנו
כשאת מאוהבת בו
ככה, חזק
האהבה שלנו
הרבה יותר פשוטה
אהבה ללא גוף
רק נשמה
אתמול בבוקר
באמצע הלחץ בעבודה
הגעתי לעזור לאחד הפועלים
התאילנדים שעובדים אצלינו
בפתרון תקלה בטרקטור
לא אכלתי ארוחת בוקר והיה
קרוב כבר לצהריים והיו לי עוד
דברים על הראש
וכנראה שלא חייכתי כרגיל,
תוך כדי שאני מטפל בתקלה
הבחור מסתכל עליי ושואל
"בעל הבית (שונא שקוראים לי ככה)
why no happy today?"
הסתכלתי עליו והוא חייך
ואז גם אני, "הכל בסדר" אמרתי
"הכל בסדר"...
סיימתי את מה שהייתי צריך
הוא אמר תודה וחזרתי לרכב
תוך שאני מהרהר במה שקרה
פה, אני מביט מהחלון ורואה
אותו בוהה בי ומחייך
כאילו מוודא שגם אני מחייך עדיין,
כמה כוח יש לאדם שהוא
נראה לנו כל כך לא
משמעותי בחיינו ובכלל בעולם
ופתאום הוא נהיה כול מה
שצריך באותו הרגע
מה שבטוח את הבחור הזה
אני לא אשכח!
את אומרת אל תשאל
ואני לא שואל
אני לא צריך לדעת
בשביל חיבוק
כל שצריך זה לב
ושתי ידיים
אני מחבק אותך
מחבק חזק
ויודע שהחיבוק הזה
יותר משהוא מנחם אותך
הוא בונה אותי
ומה לא אתן עכשיו
בשביל לחייך אותך 
כשאני קם בבוקר
וכשהולך לישון לצידך בלילה
במחשבות ובמציאות
בפנטזיות ובחלומות הבלהות
כשאני כותב לך
או כשכותב לאחרת
תמיד את שם
לא בחרתי להתאהב בך
זה פשוט קרה
זה הלב בחר
אבל אני בוחר בך
כל בוקר וערב מחדש
אני אוהב אותך
אני אוהבת אותך 
את אומרת ושואלת
אם גם אני אוהב אותך 
אם היית יודעת 
כמה אני רוצה להגיד כן
כמה שאת סקסית בעיניי
שאת יפה בעיניי
ולא משנה איך את נראית
אני רוצה להגיד לך
עוד הרבה דברים
שאני לא יודע לתרגם למילים
ומה שיוצא לי בסוף זה
"אוהב אותך כמו אחות"
אם רק היית יודעת...
אותגרתי ע"י חברה לכתוב טקסט בכתב יד ולהעלות אותו,
ע"מ שתוכלו גם להבין' מוגש גם התרגום, תיהנו...
-כל הדרך התווכחנו
התווכחנו על הכל ועל כלום
ברקע התנגנו שירים
של סופשבוע בגלגלצ
הגברתי את הרדיו
ואת את הקול
ואז הגיעו הדמעות
שלך
שלי
והשקט שרעם
עצרנו ברמזור, הבטתי בפנייך
שהיו נפוחות מבכי
חייכתי אלייך ואת לקחת את ידי
הרמזור התחלף לירוק
ואנחנו זינקנו קדימה
כמו תלמה ולואיז
לעבר השקיעה
העיניים הצמאות
מאכילות את המוח
במילותייך
המילים נקלטות
ומעלות חיוך
או מזילות דמעה
אדישות לא תהיה כאן
זאת לא אופציה
לא עם המילים שלך
והעיניים לא יודעות רווייה
הן צמאות לעוד
עוד ממך
בכל ערב
הוא מרעיל אותה
בתסכולים, השפלות
וכעסים
ובכל ערב היא הולכת למיטה
ככה מורעלת
נותנת לו נשיקה
ברפרוף שפתיים
ומקבלת ממנו את ההתנצלות
מסובבת אליו את הגב
ושוטפת את הבושה עם דמעות
בכל לילה אותו סיפור
הלילה החליטה
ללכת עד הסוף
ובנוסף לרעל שלו
לקחה קצת בעצמה
שישטוף הוא את הבושה
שיתנצל פעם אחת בבוקר
פעם אחת ואחרונה
כל ידיעה
כל שיר מחזירים אותי לשם
משחזר איפה הוא שכב
ואיפה הם עמדו
איך התגוננו
איך צעקו
מי נפל ומי ברח
משחזר את הקולות
משחזר את הריחות
כל שיר וכל מחשבה
מחזירים אותי לשם
למקום שבו ברגע אחד
הפך משכנו של המוות
שבו טלית להתעטף לתפילה
הפכה להתעטפות בתכריכים
הוכתמה בדם קדושים
בית תפילה
הפך לבית לוויה
מתפללים
הפכו מלאכים
כל שיר מחזיר אותי לשם
למקום שבו לא הייתי
אך אני חי אותו ומת בו
לסירוגין
אני כותב לך מכתב
לא צ'אט
לא סמס
מכתב אמתי
עם דף ועט
להעביר אותי אלייך
שתוכלי לראות אותי
דרך הכתב
להריח אותי מהדף
את הדמעות שזלגו עליו
את הזיעה מקצות אצבעות
מההתרגשות
מהחשש
תראי אותי מולך
כל מריחת דיו
כל טעות כתיב
היא רצונו של הלב
אני כלי בידיו
אני רק גוף
אני רק נשמה שכלואה
שרוצה לפרוח ולברוח
מהכלא הזה
אני שולח לך מכתב
עם דף ועט
אכתוב עליו שלוש אותיות
שלוש הברות
אין ספור משמעויות
S.O.S
הגעתי לתחתית
בחיפוש אחר זכרון
ואולי הוא כבר לא שם
ואולי מעולם לא היה
רק הזיתי אותו
עדיין בצלילה
בתחתית הראש
אולי הוא שקע
וכלום
אפילו לא ריק
סתם
הכל סתם
בלי משמעות ובלי תכלית
מעביר עוד מחשבה
ומנסה לכתוב על כלום
את מהתלת בי
ואני שבוי בקסמיך
את מהפנטת אותי
ואני הולך אחריך
בעיניים עצומות לרווחה
מילה שלך ממיסה אותי
אחרי כל תנועה שלך
אני עוקב בהתמדה
את כוכב הצפון
את עמוד השחר
את הזוהר הצפוני
יוניקורן שלי
על סירת הצלה
נסחף בלב ים
הזרמים והרוחות
נלחמים ביניהם
ונושאים אותי
אנה ואנה
גורלי נתון בידיהם
זו מלמעלה
וזה מלמטה
אני אדיש לגורלי
אין זה משנה לי
אם אנחת
לחוף מבטחים
או לחוף עויין
כך או כך
אעדיף זאת
מלשמש
מזון לדגים
כשהלכת התמלאתי ריקנות
דבר אינו כשהיה
כמו מת מהלך
מסתובב ברחובות עיר
ואנשים עוברים דרכי
ההתעלמות צורבת
שורפת את הנשמה
את מה שעוד נשאר
היינו צעירים ויפים
ואת התקדמת
הנחת פרח
על תלולית עפר
והשארת אותי
צעיר ויפה
את באה אליי
רוכנת לעברי
אני מלטף את פנייך
בשתי ידיי
מרגיש את חומך
את מפנה אליי גבך
נשכבת על אמתי
יד אחת שלי אוחזת ידך
יד שניה חופנת שדך
מרגיש בגופי שיפוליי גופך
החם הרך המנחם
בשעת דמדומים
עת צהוב הופך כתום
וכתום לאדום
בשעה זאת
חושב עלייך
על גוונייך
הגעתי לביתך 
נכנסתי לחדרך
חציתי עיר שוממת
כדי להגיע עד אלייך
"ספר לי על דרכך" ביקשת
ואני סיפרתי איך צעדתי
ברחובות רטובים
רחובות עצובים
אפורים מיגון
אפלים משממה
על דמעות גדולות שזלגו
על קירות הבניינים
ונקוו לשלוליות
שבהן הם השתקפו.
הסמטאות הצרות
כבר לא מפחידות
הן פצועות, מיותמות
מתחננות לכף רגל
שתדרוך בהן
ותזכיר להן
ימים טובים יותר
פנסי הרחוב באורם הדהוי מנסים
להחיות את המדרכות
גם הירח מנסה
אך ללא הצלחה
נעלם ביאוש
וכאילו מתנצל
כבוי בחציו.
ואני באתי אלייך
כדי לנחם
כדי להתנחם.
שביל ארוך
עם אבנים שבולטות
כמו ברומא העתיקה
מצדו האחד שדה תירס
בגובה אחיד
בעוד שבועות מספר
יבשילו הקלחים
על השדה יעלו המכונות
וישאירו שלף שכאילו
עבר אצל ספר צמרת
חבילות חציר תירס
יונחו אקראית על השלף
מוכנות לשינוע
מצידו השני של השביל
אחו ובו עדרי בקר ומקנה
הרועים בו בשלווה
וללא כל דאגה
טליים ועגלים יתרוצצו
ישתובבו להם לעת ערב
עוד מעט יאספו אל אמהותיהם
וינוחו בבטחה
תחת עיניהן המגוננות
גם אני אשוב אל גוזליי לקן
לקלח ולהאכיל, לשחק ולהשכיב
סיפור אספר
ואת המפלצת תחת המיטה אגרש
עליהם לגונן מכל רע
טליים שלי הם
העיפרון והמחברת
מונחים לפניי
על שולחן העץ בגינה
כוס מים ועוגת תפוחים
ציוץ ציפורים ונביחות של כלבים
שנשמעים מרחוק
לא יסיטו אותי מהמטרה
הכל מוכן
הכל ממתין לבואה
אני מזמין אותה לבוא
משלב אצבעות ופוקק עצמות
לוגם מעט מים ומושך זמן
רק שתבוא
אך היא לא באה
לא היום
כנראה מצאה מנוחה
בראשו של אחר
אקח את העיפרון
ואתחיל להניע אותו
באטיות על הדף
אולי הקסם יתרחש
אולי בכל זאת קצת
מן המוזה נותר בי
ורק ממתין לי
שאצית בו רוח חיים
אך בי אין כבר רוח
אני מרים ידיים
ונותן למשביי הרוח הלא רוחנית
לצנן את גופי
אולי מחר אני לוחש לרוח
אולי מחר
על המסך מתנגן לו קליפ
עם זמר או זמרת יפים
גם השיר יפה
אפילו יפה מאוד
עושה לי חשק לשיר, לרקוד
הכל נראה שם מתאים
מושלם
הייתי רוצה להיות הזמר
לחיות בלופ בתוך השיר
בקצב
במילים
אבל אני לא יודע לשיר
ובטח לא לרקוד
והזמר נראה עצוב וגם הזמרת
ואני חושב על כמה
שזה לא טבעי
האיפור והחזרות
ההעמדה והפריימים
פה אני חי בקליפ משלי
ואמנם לא הכל מושלם
אבל יש לי הכל והכל אמתי
ואני יכול מתי שאני רוצה
ללחוץ על "ריפיט"
ולשמוע את השיר שוב ושוב
ירדתי לים
לחפש אותך
הגלים מחקו
את טביעות 
פסיעותיך בחול
והדגים שותקים
את סודך
אנחנו כבר לא עושים את זה כמו פעם
ילדים ועבודה
בית ומשפחה
אנחנו כבר לא ספונטניים
הכל לפי לוחות זמנים
כשאנחנו רוצים ביחד
אז פותחים יומנים
ואם כמה ימים לא סימנו וי
אז אנחנו קובעים
ועושים את זה בשביל המצפון
ואין לי טענות
אני מבין את המצב
אבל חסר לי הזמן המשותף
בלי לחשוב מתי צריך לקום מחר
או מתי קמתי היום
פשוט להיסחף לתוך הלילה
בקיצור אל תשכחי אותי
שלחי הודעה מידי פעם...
קמתי אתמול בבוקר עם זקן
המפתיע הוא שלא הייתי מופתעת
וגם בעלי לא...
כאילו שהוא תמיד היה שם (הזקן)
אבל זה לא סתם זקן
אמנם לא זקן "הרצל"
אבל גם לא משהו מדובלל כמו
של צעירים תלמידי ישיבה
בני 19 שמעולם לא התגלחו...
זקן מטופח,
כמו של הזמרת הזאת מהארוויזיון,
איך קראו לה? קונצ'יטה אני חושב...
בקיצור אני עומדת מול המראה
ודווקא מרוצה מהתוספת
שחסכה לי את הצורך במייקאפ,
מי רואה פגמים בעור
כשכולם מביטים בזקן?
הולכת ברחוב וכלום, אנשים
מתעלמים כאילו שזה נורמלי
בתחנת הרכבת היה תור בשירותי הנשים,
אז נכנסתי לשירותי הגברים
והייתי מרוצה מעצמי, אמנם מטונף שם
אבל לא צריך להמתין שעה בתור
בעבודה הכל עבר כרגיל,
הבוס לא הטריד אותי היום
לשם שינוי
הגעתי הביתה חזרה וכבר היתה
ארוחת ערב על השולחן
מקלחת זריזה ולמיטה
בבוקר קמתי עם כאב ראש אדיר,
אחרי שני נורופן הלכתי
לשירותים לפיפי ולרחוץ פנים,
"זה לא אמיתי" אמרתי לעצמי
"כל בוקר אתעורר להפתעה אחרת?
תוך כדי גירבוץ גיליתי את הגבריות שלי...
אני חייב להפסיק לשתות...
בחנוכה אשתקד
קמת והלכת
מאז אין מי שייגרש 
את החושך שלי
מאז הסופגניות שלי
מלוחות תמיד
עומד אני לפניך 
מלך גדול ונורא
איני בא היום להתפלל
איני מעוניין לבקש דבר
רק שאלה
אני רק שאלה
למה?
למה נחיה על חרבינו?
למה הדם?
למה הכאב?
למה נערה ונער?
למה אמהות בוכיות?
ולמה אבות יאמרו קדיש
על בניהם ובנותיהם?
עכשיו איני שואל למה
זה לבי
הוא בוכה למה!

יום שבת, 8 בנובמבר 2014

אתה אהבת חיי
מרגיש אותך
את עורך הנעים
בגוון כהה שזוף
את החיספוס
את חומך בימי הקיץ
את קרירותך בידיים בחורף
העגלגלות שלך מצד אחד
והקשיחות שלך מצד שני
אני שולט בך
אבל אתה בי
אני מאוהב בך
אני חולה עליך
ורוצה לצעוק את זה
א נ י ח ו ל ה ה ג ה ! ! !
שוכבים במיטה
מחוברים לצלילים
אני באוזן שמאל
את בימין
אני בוחר את השירים
את מתופפת עליי לפי הקצב
אני שם עכשיו שיר שמדבר על
מה שאנחנו עכשיו
את בטוחה בין ידיי ומוצאת
בהן בית
את לא יודעת שאני מחבק
בגלל שאני מוצא בך בית
את לא יודעת שאני דומע עכשיו
את לא יודעת שאם הייתה לי פה
טבעת, הייתי מציע לך להתחתן
שוב...


http://youtu.be/MeW0Sl0tNS8
אני רציתי
באמת ובתמים
אבל יותר מהכול
רציתי שאת תרצי
ואת לא רצית...
מדבר אתך
ללא מילה
העיניים מדברות
השפתיים חתומות
חוזרים מאירוע
במרחק מאה עשרים
דקות מהבית
את נוהגת ואני לידך
מנסה לסייע
לא לנחור....
אני שר לך עם הרדיו
שירים מתקתקים
כמו שאני אוהב
כמו שאת מסכימה
את עוצרת בתחנה
אני עכשיו מחליף אותך
אחרי שתש כוחך
אנחנו יוצאים מהרכב
כל כך קיוויתי
לפגוש אותך בחוץ
לחלוק איתך נשיקה חמה
אבל את לא עברת מולי
ואני הפסדתי רגע מושלם
וסיום אופטימי לשיר...
למה אתה לא כותב?
(היא שואלת)
"אתה הרי מקבל השראה
מהוראות שימוש לכדורים
משלשלים...
זה לא כזה פשוט, אני אומר
תחזרי רגע בזיכרון לשיעור
התעמלות...
מה זה קשור? היא שואלת
שוב אתה מתפזר לי...
עזבי, הוצאת לי ת'חשק...
דבר דבר יא רגשי...
רק אל תתפרק לי פה...
תודה!
בקיצור שיעור התעמלות בבי"ס
יש ברזיית "קולר" אחת
והמורה נותן/ת הפסקה
לשתיה
כול הבנות בכיתה רצות לקולר
ואת מגיעה ראשונה
אממה
רצת כל כך מהר
שהגעת להיפר וינטלציה
והנשימה המהירה לא מאפשרת
לך להכניס אפילו את מעט
המים שרצית לפה...
את כאילו שותה ורק מסדירה
נשימה
אם לא היית רצה
אז אולי היית עומדת בתור
אבל היית מצליחה לשתות...
ככה זה בכתיבה
אם אתאמץ מידי אגיע להיפר
וינטלציה ולא אוציא אפילו משפט...
היא: אתה בהיפר וינטלציה מוחי
כרגע? אתה לא אמתי...
השפתיים שלי 
על המצח שלך
אני טועם לך
את החלומות
את המחשבות
טעימה עיוורת
איני זקוק לעיניי
בשביל לראות
ובכל זאת, מגניב מבט
מידי פעם
הרי ידוע שאוכלים
קודם עם העיניים
מכבה את הווייז
מכוון את 
הקרוז קונטרול
את הדרך אלייך
מכיר גם
בעיניים עצומות
אני אומר לך לא
את אומרת כן
ברור לי שבסוף
המילה שלך היא הקובעת
רק תחזרי עד חצות
אני מצליח לירות
לפני שטרקת את הדלת
ובתוכי כבר יודע
שהלילה הוא הראשון
של גיל ההתבגרות שלך
והראשון שלי ללא שינה
בציפיה לשובך...
את כותבת מהלב
וזה מרגיש כאילו בשבילי
מאיזה צ'ק פוסט מרוחק
במדינה זרה
מקווה שאגיע להציל אותך
שאבוא לחלץ אותך
אבל אני, מה אני יודע?
אני יודע ללטף בשירים
אני יודע לחבק בלילות
אני בא עד אלייך
בשביל ללטף אותך בשירים
בשביל לחבק אותך
באקספרס של חצות
רציתי לכתוב
באמת שרציתי
והיה לי חזיון,
תמונה שתלוייה על הקיר מולי
ובתמונה באמצע שדה ירוק
עומדת בקתה ושם,
על כסא נדנדה יושבת אשה
היא כבר לא צעירה
אך היא יפה, עדיין יפה
בידה אוחזת ספר
מהספר קוראת שירים
וסיפורים לילד היושב לצידה
אולי נכדה אולי בנה
זה חזיון
כך שלא ממש משנה מי הוא.
הסיפורים והשירים שאותה אשה מקריאה הם דבריי
ואני מנסה להציץ, לקבל טעימה
אך ככל שמנסה להתקרב
האותיות מיטשטשות
ואולי כשאעצום עיניי
אתקרב לספר
ואצליח לקרוא בו
אך רק לרגע,
כי האותיות נעלמות בשנית.
אל תתאמץ
אומרת האשה, כשתשתחרר
זה יבוא
אז השתחררתי
כולי תקווה שכשאתעורר בבוקר,
אזכור מה חיפשתי..
אני גשם
אני מים
בחסרוני
צמאים אתם
כמהים אתם
אליי
וכשאפתח ארובות שמיי
אפרה אתכם
מילותיי טיפות הן
משפטיי נחלים
שיריי אגמים
אותם תגמעו בצמאון
אך לעולם לא תרוו מהם
ונחליי ייזרמו
אגמיי שירתי לא ייבשו
בשכבי כואב
בקומי שוכח
וביניהם יש ריק
בקבוק ריק
>הודעה ממך נפלטה 
מהאוקינוס הוירטואלי
אל תיבת הדואר שלי
לחוף מבטחים
כמו מכתב בבקבוק
ללא נמען
ללא כתובת
ואולי זה לא במקרה
ואולי זה גורל
אולי
את הבקבוק לא אפתח
אנצור אותו בליבי
אשמור לך אותו
עד שתבואי
ותבקשי בשלומו
ועד אז
נשאר זרים
כמו שני כוכבים בחלל
נעים במסלולים מקבילים
לא מודעים זה לקיומו של זה
אך ניזונים מאותו מקור אור...
ללב שלי אין הגנה
הלב שלי כחשופית 
על מדרכה
יוצא להריח את הדשא 
אחר הגשם
ואינו מודע לסכנות
ללב שלי אין הגנה
הוא מונח בכף ידי
הוא מונח בכף ידכם
ברצותכם ישמט
וברצותכם יסחט בגסות
ללב שלי אין הגנה
הוא פתוח בשבילכם
ופתיחותו היא גם פגיעותו
ללב שלי אין הגנה
יש לו נשמה
יש לו רגשות
יש בו חמלה
יש בו דמעה
הלב שלי הוא סברס
מתוק בפנים 
קוצני בחוץ
כדי להגיע למתוק
צריך להסתכן בדקירה
את היית שכרון חושים
שכרון מעמקים
בך התערבבו 
רייחות וטעמים
תחושות ורגשות
הכל היה כל כך שלם
ובו זמנית כל כך חסר
מתמכר אלייך
ורוצה להתנזר ממך
כדי לשוב אלייך
רעב יותר
אוהב יותר
בשבילך הרבה יותר

יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

הולך ברחובות עיר
נושם את הזרות
חווה את הצפיפות
מרגיש מרוחק מההמולה
ובתוך כל ההמון נהיה לי לבד
עוברות לידי עשרות נשים
אף אחת מהן היא לא את
אני יכול להשבע שכבר
שמעתי פה את קולך
הרחתי את בשמייך
ראיתי דמותך
כל כך רציתי שתתקשרי
שתגידי "היי מאמי, איפה אתה?
בוא נלך הבייתה..."
אבל את לא התקשרת
או הסתובבת כאן
את עדיין שם
וזה מרגיש לי כמו דה ז'ה וו
פה כבר חורף ואת עדיין
במדידות ב"עונות"
ככה זה כשאנחנו יוצאים ביחד
לקניות
אני אוהב את הים
את המים פחות
הים בשבילי הוא 
עומק היצירה
אופק לעתיד
מאגר למחשבות
מקור הגעגוע
מצולות של עצב
שטף של בכי
גלים של זיכרון
שהופכים לקצף של חרטה
הים הוא אני
את המים אני פחות אוהב...
התאהבתי בך
וזה מוזר
כי לא נפגשנו מעולם
למעשה
את בכלל לא קיימת
לא עבורי לפחות
אני בשבילך רק מנהרה
רק צינור לעבור
מאיפשהו באחורי מוחי
מתת המודע שלי
לחלומי
ובחלומי את חיה וקיימת
כל לילה בפנים וגוף אחרים
אני כמעט שלא מזהה אותך
וכשארצה לצייר אותך
לתעד אותך
את תיעלמי
תברחי
דרך המנהרה
חזרה לתת המודע
והימים בשבילי
הם רק מנהרה
רק צינור
כדי להגיע אלייך חזרה
ללילה הבא
בערבי חשוון
כשבחוץ היה סוער
היינו משכיבים את הילדים
ויוצאים למרפסת
עם סיידר חם
ושמיכת צמר
ברעמים היית מתכווצת
ומחפשת הגנה בזרועותיי
וכשברקים האירו
הייתי מביט בפנייך
מוארים ביופי
גם פניי היו מוארים
מפלא הבריאה
משתקף בפנייך...
יש לך קעקוע בגב
בדמותי
אני עובר עליו 
עם האצבע
כאילו מדגיש אותו
כאילו מדגיש אותי
מדגיש לך
שאני פה
ששום דבר
לא יסיר אותי ממך
יש משהו בעונה הזאת
מזג האוויר ההפכפך
ריח הגוייאבות על העץ
נמלים מעופפות אחרי הגשם
כלב רטוב
תה עם לימון
שקיעה מוקדמת
תמונות של שמים
יש משהו בעונה הזאת
שעושה לי פריחה....