יום ראשון, 20 ביולי 2014

נוסע ברכב לטבריה, לשמאלי הכנרת והכל רגוע.
ברדיו שירים נעימים שאפשר להתמכר לשקט הזה.
אני מביט בכנרת והמים צלולים
 וכמעט שכחתי מכל המחשבות שאפפו את ראשי עד לפני כמה דקות.
ואז זה עולה, אני מתחיל לחשוב על עולמות מקבילים,
אלא שהם לא ממש מקבילים, אני מתחיל לחשוב על גל השמועות,
טוב או לא טוב ומה באמת מסתתר תחת "צו איסור פרסום?"
לא הייתי צריך להיזכר, אבל הייתי צריך להתעורר.
המחשבות מתחילות להציף, תמיד עולה השאלה "איפה היית כש...?"
איפה היית ברצח רבין? איפה היית באסון המסוקים? 
איפה היית כשהתרסקה הקולומביה? 
אני חושב על החיילים בעזה, איפה הם צועדים ואם הם נזהרים
ואם האמהות שלהם יודעות שהם שם....
ואני מקווה שאני לא אגלה בערב שבזמן שעלו בי מחשבות אלה נפל חייל,
המחשבות על צעקות בקשר וצרורות מכל עבר,
פיצוצים ופיח, חום וקור, פינוי במסוק ומשלחת שיוצאת לעוד בית של חייל.
והנקישה בדלת, אוי הנקישה בדלת!



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה